עובדות המקרה:
פסק הדין דן בערעורם של שני פקידים רשויים על עונש משמעתי שהוטל עליהם ע"י מנהל אגף המכס - מחיקת רישום לתקופות של חמש שנים / שנה אחת.
המערער1 עבד כפקיד רישוי בחברה העוסקת בעמילות מכס והיה אחראי בין יתר תפקידיו גם להקלדת רשימונים למחשב. המערער 1 זומן לחקירה פנימית באגף המכס לאחר שנמצא כי המערער 1 היה אחראי להזנתם של שני רשימונים של יבואן טבק בלתי מעובד, אשר נעשו על ידו במועדים שונים אך בשניהם מופיעה טעות דומה בפירוט כמות הטובין, אשר כתוצאה ממנה חוייב היבואן בפחות מאלפית מהמיסים שהיה נדרש לשלם לו נעשתה השליפה כראוי. כמו כן זומן לחקירה גם המערער 2, אשר מופיע על גבי השליפות כמי שבדק אותן ואישר אותן. בעקבות אותן חקירות זומנו המערערים לשימועים בפני מנהל המכס. מנהל המכס, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת, מצא כי מחדלי המערערים נעשו שלא בתום לב וכי המערערים אינם ראויים לשמש כפקידי רישוי. לפיכך ולאור הרשעה קודמת של המערער 1 וכתב אישום אשר הוגש כנגד המערער 2 והסתיים בהודאה וענישה ללא הרשעה, החליט מנהל המכס להשעותם מתפקידם כפקידי רישוי לתקופה קצובה - המערער 1 ל- 5 שנים והמערער 2 לשנה, מבלי להעמידם לדין פלילי, בהתאם לסמכויות הנתונות לו בס` 11(ב)2 ו-3 לחוק סוכני המכס תשכ"ה 1964 ("חוק סוכני המכס"). בשל החלטה זו הגישו המערערים ערעור לבית משפט השלום בחיפה` לפי סע` 23 לחוק סוכני המכס.
פסק הדין:
1. ביהמ"ש קבע, כי לאור התיקון בחוק סוכני המכס, אשר ביטל את זכות הערעור לועדת ערר והחליפה בזכות ערעור לבית משפט השלום, והיות שלא הותקנו כל תקנות בדבר דרך הגשת הערעור וסדרי הדין בו, נראה כי אין עוד מקום להיזקק לניהול הליכי תצהירים וחקירות.
2. בית המשפט קבע כי הבדיקה שעל בית המשפט לערוך הנה בדיקה של מתחם הסבירות העובדתית, הלקוחה מתחום המשפט המנהלי. לפי מבחן זה, די בכך שהרשות התבססה בהחלטתה על חומר רלוונטי שהיה מביא רשות סבירה לידי אותה המסקנה.
3. בענייננו קבע ביהמ"ש, כי לא נפל כל פסול בהליך המנהלי שהתנהל וכי הראיות עליהן התבססה ההחלטה, הגם שהינן נסיבתיות בלבד, מקימות "יסוד סביר" לכך שפקידי הרישוי פעלו בחוסר יושר ו/או באופן לא מהימן.
4. עם זאת, מצא ביהמ"ש לנכון להתערב בחומרת העונש שהוטל על המערער1 הן לאור חוק יסוד חופש העיסוק והן לאור העובדה שההחלטה כנגדו נתבססה כאמור על ראיות נסיבתיות בלבד.
התוצאה האופרטיבית הייתה הותרת החלטת מנהל המכס להשעות את המערערים על כנה תוך הפחתת תקופת מחיקת הרישום של המערער 1 מחמש שנים לשלוש שנים.
פרשנות:
א. הלכה למעשה חלה נסיגה בזכויותיהם הדיוניות של פקידי רישוי/סוכני מכס שננקטו נגדם הליכים לפי סע` 11(ב) לחוק סוכני המכס. על פי פסק הדין, היקף הביקורת השיפוטית שיפעיל בית המשפט כלפי החלטת מנהל המכס הינו בעילות מנהליות בלבד, וזאת בניגוד להליך המעין שיפוטי שקויים על ידי ועדת הערר לפני תיקון חוק סוכני המכס משנת תשנ"ה.
ב. פירושו של דבר, שלא רק שבית המשפט לא יכנס לגופם של דברים, לא ישמע ראיות מחדש ולא ינתח את הסוגיה מראשיתה, אלא שבית המשפט יגביל את עצמו לשאלות כמו האם מנהל המכס פעל בסבירות, האם ניתנה זכות טיעון לסוכן המכס / פקיד הרישוי, האם ההחלטה התקבלה על בסיס מידע מלא, וכיו"ב. במלים אחרות, בית המשפט יקבל את עמדת מנהל המכס, אם היא סבירה ומידתית, גם אם בית המשפט היה מסוגל להגיע לתוצאות אחרות אילו היה בוחן את הדבר בעצמו.
ג. יחד עם זאת, נעיר כי במקרה שלפנינו מצא לנכון בית המשפט להתערב בחומרת אמצעי הענישה של מנהל המכס, ללמדנו כי בענין זה פעל מנהל המכס שלא בסבירות.
ע"א 203/04 מיכאל ששון ואח` נ` מנהל המכס בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, פס"ד מיום 27.12.2004
